זבובים וזבובי חול

הקדמה:

גוף החרקים מתחלק לשלוש חטיבות גוף:
ראש- שנכללים בו הפה, מוח, עיניים ומחושים.
חזה – 6 רגליים ולרוב כנפיים.
בטן- המערכות הפנימיות.
* שפיראים, תיקאים, טרמיטאים, חגבאים, פשפשאים, אחידי-כנף,חיפושיות, פרעושאים, זבובאים ,פרפראים , דבוראים אלו הם סדרות עיקריות.

לרוב החרקים יש שני זוגות כנפיים שבסה"כ 4 כנפיים.
לזבובים וליתושים יש רק זוג כנפיים אחד, סימן היכר נוסף הוא שלרוב הזבובאים עיניים גדולות.
ניזונים ע"י חדק – כלומר בבעלותם גפי פה דוקרות-מוצצות או לוקקות-מוצצות, יש גם גפי פה מנוונות.

סדרת הזבובאים:

תת סדרת היתושים (יתושים, ימשושים,ישחורים, יתוש עשים וזבובי חול)
תת סדרת הזבובים: מחושים קצרים יחסית (לרוב 3 פרקים בלבד), זחל חסר קופסת ראש.

מחזור חיים של זבובים:

לא כל מיני הזבובים מטילים ביצים. הם משריצים רימות בדרגה ראשונה או שנייה.

זבוב הבית:

זבוב הבית כנראה הזבוב הנפוץ בישראל(ובעולם כולו). אורך גופו 5-7 מ"מ, ארבעה פסים שחורים לאורך החזה. הבטן אפורה עד צהבהבה בעלת קו כהה החוצה אותה לאורכה, עיניים אדמדמות ומופרדות זו מזו.
נקבה מטילה 100-150 ביצים בתטולה, הרימות הן לבנות , גליליות ומאורכות מתפתחות בתוך מצבורי אשפה ובצואה של מגוון רחב של בע"ח בעיקר אצל סוסים. גפי פה לוקקות-מוצצות, מסתובבים על המזון לשם טעימה ובנוסף מפרישים על המזון תוך אכילה. על זבוב אחד כמיליוני חיידקים –  מעביר מחלות מעיים(כמו טיפוס וכולירה), שיתוק ילדים, שחפת, מחלות עיניים, אמבות, תולעים טפיליות ועוד. זבוב הבית מהווה מטרד רציני .
יש משקים חקלאיים המהווים כמעין מקום מניעת גידול לזבובים.

דרכי טיפול ואיתור- זבוב הבית:

*מעדיפים לעמוד על קירות אנכיים.
*על חיות חבריות.
*מלכודות קונוס עם פיתיון – יש כמה פלוסים ובנוסף כמה מינוסים לטיפול זה.
*טיפול במקורות דגירה- חשוב מאוד כמו קומפוס , זבל פרות, לולים של עופות וכו'.
*כיסוי הקרקע- צמצום מקומות הדגירה בקרקע.

זבובים הדומים לזבוב הבית:

קיימים בארץ למעלה מ10 מיני זבובים שדומים לזבוב הבית .
בין זבוב הבית לזבוב הפנים יש הבדל בעיניים.
זבוב הפנים- מעדיף גללי בקר. מהווה מטרד לפרות (נכנס לעיניים ולנחיריים) ולאדם. זבוב זה עלול לפגוע בתנובת החלב.
זבוב השוקיים – בעל חדק ארוך ונוקשה , עוקץ בהמות ואדם עקיצות כואבות בעיקר באזור הרגליים.
זבוב עב חדק- זבוב עוקץ, פוצע את העור ומלקק את הדם.

שחמטן:

בישראל כ- 40 מינים דומים מאוד רק שהם בגדלים שונים עד 1.5 ס"מ.
פסי אורך על החזה כמו שחמט על הבטן, משריצים רימות חיות.
שני סוגי שחמטן לדוגמא: שחמטן הבשר- על פגרים.
שחמטן כסוף- על פצעי יונקים.

משפחת הבוהקנים:

לרוב הזבובים במשפחת הבוהקנים יש צבעים מטאליים , מטילים ביצים על בשר רקוב או על צואה.
בוהקן ירוק- מטיל ביצים על בשר אבל לא נכנס הרבה לבתים בניגוד לבוהקן הכחול.
בוהקן כחול- נוהג להיכנס למטבח ולהטיל גם הוא ביצים על בשר.
ניזונים מצוף פרחים , בעיקר ממשפחת הסוככיים (משפחת צמחי הבר בישראל).

מנהרניים:

מנהרניים לרוב צבעם שחור, צהוב או שילוב של שני הצבעים הללו.
בוגרים זעירים מגיעים עד 4 מ"מ , אינם נראים בקלות. בישראל 5 מתוך כ-100 מינים מזיקים לחקלאות. מנהרן החממות מגיע עד 1 מ"מ, מנהרן הגינה 2 מ"מ ומנהרן הפול 2.5 מ"מ.
יש מנהרות בצורת כתם ויש כאלו בצורה מוארכת.

טבניים:

הטבניים הם משפחת זבובים מוצצי דם. יש להם חדק עבה וחזק. 
אלו הם זבובים גדולים המגיעים עד 20 מ"מ, העקיצה שלהם מכאיבה .
מחוץ לישראל הם גם מעבירים מחלות.
רק הנקבות עוקצות , הן נמשכות לגופים גדולים בתנועה .
לטבניים לרוב יש עיניים זוהרות ולפעמים צבעוניות ובנוסף לעיתים נראה כי יש דגמי כתמים על הכנפיים.

שרצגלמים:

השרצגלמים הם זבובים שטוחים , יש להם גוף קשה ומכך משתמע שהם לא נמעכים בקלות. הם טפילים חיצוניים ליונקים ולעופות.
השרצגלמים ניזונים רק מדם גם הזכרים וגם הנקבות. הנקבה משריצה זחל בוגר שממהר להתגלם , בארץ נפוצים שרצגלם הכלב, שרצגלם הסוס ושרצגלם הגמל.
בנוסף השרצגלמים מטרידים מגוון בעלי חיים וגם בני אדם .

זבוב החול:

זבוב החול הוא לא באמת זבוב אלא רק נכלל ממשפחת הזבובאים , הוא בעצם שייך למשפחת היתושעשים.
צבעו בהיר והוא קטן , כנפיים מורמות כאשר הזבוב במנוחה. הזחלים גדלים באדמה לחה. זבובי החול הם בעלי כושר תעופה גרוע, מתקדמים בדילוגים. מעבירים טפילי לישמניה.

סוגי מחלות הלישמניאזיס:

לישמניאזיס של העור –שושנת יריחו. הטפילים מחוללי המחלה מתרכזים בשולי הפצע ומועברים לאדם ע"י זבוב החול .
לישמניאזיס של האיברים הפנימיים (לישמניה ויסצרלית) – הטפילים מחוללי המחלה מתרכזים באיברים הפנימיים. ניכרת פגיעה בבלוטות הלימפה, בכבד, בטחול ובמח העצם. ללא טיפול החולה ימות . יש סיבוכים שעלולים להופיע שנה –שנתיים לאחר שהחולה כבר הבריא לדוגמא כמו פגיעה בעור, בנשימה , בעיכול.

לישמניאזיס מייג'ור – חיות המאגר העיקריות לטפיל מסוג זה של מחלה הם פסמונים , גרבילים , חולדים ומריונים. מוקדי המחלה הם רמת הנגב, בקעת בית שאן, הערבה והנגב המזרחי.

לישמניאזיס טרופיקה – חיית המאגר העיקרית לטפילים מסוג זה היא שפן הסלעים.
אזורי המחלה הם מזרח הרי יהודה, מערב השומרון וצפונית מזרחית לכינרת.

לישמניה ויסצרלית (פנימית) – הטפילים מחוללי המחלה מתרכזים באיברים הפנימיים, זבוב החול מעביר אותם בעיקר מהכלבים לאדם. מחלה נדירה, נפוצה בעיקר בסביבות ירושלים – מודיעים וגם באזור טבריה.